גזר דין בתיק תפ"ח 1049-09

חל איסור פרסום על שמה של המתלוננת וכל פרט אחר אשר עלול להביא לזיהויה של המתלוננת.

פתח דבר

1.         הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של בעילה אסורה בהסכמה - עבירה לפי סעיף 346(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ניסיון אינוס - עבירה לפי סעיפים 345(ב)(1) + 25 לחוק, ניסיון למעשה סדום - עבירה לפי סעיפים 347 (ב)+345(א)(1) + 25 לחוק ושיבוש הליכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק הנ"ל.

בהתאם לקביעות בהכרעת הדין, העבירה של בעילה אסורה בהסכמה התגבשה לאחר שהנאשם הכיר את המתלוננת, מ.ב. ילידת 21.8.1993 (להלן: "המתלוננת") והחל להיפגש עימה ובהמשך הנאשם בעל את המתלוננת בהסכמה, כאשר המתלוננת הכירה את הנאשם כשהייתה בת ארבע עשרה וחצי והיא ציינה בפניו את גילה.

ביחס לניסיון האינוס וניסיון מעשה הסדום נקבע כי לאחר מספר פגישות ביניהם ולאחר שלא נפגשו מספר חודשים, אחרי כחצי שנה, בחודש פברואר 2009, התקשר הנאשם למתלוננת וביקש להיפגש עימה. עוד באותו היום נפגשנו הנאשם והמתלוננת בשדרות העצמאות בקריית גת ולאחר שהתנשקו ביקשה המתלוננת מהנאשם לחדול ממעשיו ואמרה לו כי אינה רוצה לקיים עמו יחסי מין וכי היא לא מעוניינת שזה יגיע לקטע מיני, היא לא רוצה שזה יזרום ליותר, כיוון שהיא לא מעוניינת והיא בקשר עם מישהו. הנאשם אמר לה  שלא תדאג, שכנע אותה שיכנסו למבנה מסוים, ואז בהמשך לכך נכנסו השניים לחדר המדרגות ובעודם עומדים ניסה הנאשם להוריד את מכנסיה של המתלוננת אשר התנגדה למעשיו, השתוללה, הרימה את מכנסיה ואמרה לנאשם שלא יגע בה ומה הוא עושה, והנאשם השיב לה - "למה נישקת אותי, כדי לחרמן אותי?" המתלוננת חזרה וביקשה מהנאשם שלא ייגע בה, אך זה הוריד את מכנסיה ותחתוניה בכוח וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. משלא הצליח עקב התנגדותה של המתלוננת והעובדה שהשתוללה ובכתה, סובב הנאשם את המתלוננת וניסה להחדיר את איבר מינו לישבנה, אולם עקב התנגדותה לא צלח במעשיו אלא חיכך את איבר מינו בין ישבניה של המתלוננת עד שבא על סיפוקו.

הנאשם אף הורשע בעבירה של שיבוש הליכי משפט, כאשר כפי שנקבע בהכרעת הדין, לאחר שנודע לו על כך שהמתלוננת הגישה תלונה נגדו במשטרה, איים עליה בכך שהתקשר עליה ושאל אותה אם היא מתכוונת להתלונן , אמר כי יש לו קשרים בעיר והוא יכול להפעיל אותם. הנאשם אף אמר לה באותה שיחה כי הוא רק עכשיו התגייס ושלא תהרוס לו את החיים.

             לאחר מתן הכרעת הדין המאשימה ביקשה שיוגש תסקיר קורבן וכן הערכת מסוכנות ביחס לנאשם ואילו ההגנה ביקשה שיוגש תסקיר ביחס לנאשם, מפאת גילו. לאחר שנתקבלו התסקירים, לרבות תסקיר משלים בעניינו של הנאשם, טענו הצדדים לעונש.

טיעוני הצדדים לעונש

2.         ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש חמור, משמעותי ומרתיע וכן מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת, לאור חומרת המעשים. כן הדגישה כי יש להחמיר עם הנאשם מאחר שאינו מודה בביצוע העבירה ולא לקח אחריות למעשיו וכן לאור התמונה העולה מתסקיר שירות המבחן ומהערכת המסוכנות. עוד טענה כי יש ליתן משקל לאמור בתסקיר הקורבן ביחס לנזק שנגרם למתלוננת.

3.         ב"כ הנאשם עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית על הנאשם עבודות שירות וכל רכיב ענישה אחר שבית המשפט יראה לנכון. הוא הדגיש כי יש להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, בכל העולה מתסקיר שירות המבחן ובעובדה כי הנאשם שהה במעצר בית מלא כשנה ואף לאחר מכן בתנאים מגבילים.

הנאשם, במסגרת המילה האחרונה, ביקש שבית המשפט יימנע מלשלוח אותו למאסר שכן מאסר יהרוס לו את החיים ויגמור לו את המשפחה. הוא הוסיף שהוא מבקש לקבל טיפול. עם זאת, ציין שהוא עשה טעות אצל קצינת המבחן, כאשר השתמע כאילו הוא מודה, בעוד שבפועל הוא אינו מודה. עוד הוסיף, כי הטעות שלו הייתה שלא הקשיב ל"לא", וכי היה צריך לעצור ב"לא".

דיון

4.         מעשיו של הנאשם חמורים וראויים לגינוי. הנאשם בתחילה קיים יחסי מין עם המתלוננת בהסכמתה מספר פעמים, למרות שכפי שנקבע בהכרעת הדין, המתלוננת סיפרה לו בתחילת ההיכרות ביניהם שהיא בת 14 וחצי. בהמשך הנאשם יצר קשר עם המתלוננת, ביקש להיפגש עימה, כאשר המתלוננת מראש הבהירה לו כי אין בכוונתה לקיים עימו יחסי מין. הנאשם ניצל את אותו מפגש והאמון שנתנה המתלוננת בדבריו כדי לבצע את זממו, כאשר הנאשם ניסה בכוח לכפות עצמו על המתלוננת ולאנוס אותה ולאחר מכן אף ניסה לבצע בה מעשה סדום, כשהוא מוריד את מכנסיה ואת תחתוניה בכוח. עינינו הרואות אפוא כי רק בשל כך שהמתלוננת התנגדה, נאבקה וכפי שהיא תיארה השתוללה, צעקה ובכתה, לא עלה ביד הנאשם להשלים האינוס ומעשה הסדום. ודוק, הנאשם לא נרתע ולא חדל ממעשיו, למרות התנגדות המתלוננת, וכאשר לא הצליח להחדיר את איבר מינו, ניסה לבצע בה את אותו מעשה סדום, וזאת למרות שהמתלוננת אמרה לו מפורשות עוד טרם הפגישה עימו כי היא אינה מעוניינת לקיים עימו יחסי מין, ואף במהלך המפגש עצמו, כאשר ניסה להפשיטה, התנגדה, צעקה, אמרה לו "לא", ואף נאבקה עימו. יצויין כי מעשים אלו בוצעו  כאשר המתלוננת הייתה בת 15.

אם לא די בכל אלו, הנאשם אף איים על המתלוננת וניסה להפחידה כאשר נודע לו כי התלוננה נגדו  במשטרה.

5.         הפגיעה הקיימת בעבירות מין המבוצעות כלפי האחר, ללא שקיימת הסכמה למעשים, הינה רבה. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 9994/07, 10616/07 פלוני נגד מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 11.8.08) מפי השופטת פרוקצ'יה:

"על חומרתם הרבה של מעשי מין המתבצעים בזולת בהעדר הסכמה מרצון אין צורך להכביר מילים. הפסיקה השיפוטית ביחס לעבריינות הפלילית בתחום זה מוליכה מזה שנים קו בולט של החמרה בדין הן בהיבט הגמול והן בהיבט ההרתעה.

הניצול המיני של הזולת בדרך של כפייה, או תוך אי התחשבות בהעדר הסכמה הוא אחת התופעות הקשות והפוגעניות ביותר בביטחונו הגופני והנפשי של הפרט, ובשלום הציבור ככלל. הפגיעה המינית העבריינית פולשת לגופו ולנפשו של הקרבן, והורסת בו חלקה טובה. היא מבזה את עצמיותו, ופוגעת באינטימיות ובאוטונומיה המקודשת של גופו. היא משקפת את השתלטות החזק והברוטאלי על החלש וחסר האונים. היא מצריכה התערבות ממשית של מערכות החוק והמשפט כדי להגן על קרבנות עבריינות המין בפועל ובפוטנציה."

חומרת מעשיו של הנאשם מתעצמת נוכח העובדה שהמתלוננת היא קטינה. בפסקי דין רבים נפסק כבר כי יש לנקוט ענישה מחמירה כלפי מי שמבצע עבירות מין כלפי קטינים. ראה למשל ע"פ 2677/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 18.4.07):

"יש להעביר מסר חד וברור, לכל מאן דהוא, וזאת יעשה בדרך הענישה, כי בתי המשפט יתייחסו בחומרה יתירה למי שמטמא גופה של אישה ומבזה את כבודה וכי לא יירתע מלמצות את הדין עם עברייני מין. ראוי כי הענישה תהא מוגברת, כל שכן, כאשר עסקינן בעבריינות מין כלפי קטינים."